Bava Metzia 10

Kapitel 10

א ותקנתא לתקנתא לא עבדינן

1 und eine Maßregel für eine Maßregel treffen wir nicht. –

ב ותיפוק ליה דהוה ליה רועה ואמר רב יהודה סתם רועה פסול

2 Es sollte ja schon der Umstand berücksichtigt werden, daß es ein Hirt ist, und R. Jehuda sagte, der gewöhnliche Hirt sei nicht [eidesfähig]!? –

ג לא קשיא הא דידיה הא דעלמא דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא כתיב (ויקרא יט, יד) לפני עור לא תתן מכשול אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו:

3 Das ist kein Einwand; das eine, wenn er sein eigenesVieh, und das andere, wenn er fremdes Vieh weidet. Wieso dürften wir, wenn dem nicht so wäre, einem Hirten Vieh übergeben, es heißt ja:du sollst vor einen Blinden kein Hindernis legen!? Vielmehr ist es feststehend, niemand sündige, wenn er nichts davon hat.

ד זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה [וכו']: על דאית ליה משתבע או על דלית ליה משתבע אמר רב הונא דאמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה

4 SO SCHWÖRE DER EINE, DASS ER DARAN NICHT WENIGER ALS DIE HÄLFTE HABE &C. Hat er zu schwören über das, was er hat, oder über das, was er nicht hat!? R. Hona erwiderte: Er spreche: ich schwöre, daß ich daran [Besitzrecht] habe, und zwar habe ich daran nicht weniger als die Hälfte. –

ה ונימא שבועה שכולה שלי ומי יהבינן ליה כולה

5 Sollte er doch schwören, daß das ganze ihm gehöre!? – Er erhält ja nicht das ganze. –

ו ונימא שבועה שחציה שלי מרע ליה לדיבוריה

6 Sollte er doch schwören, daß die Hälfte ihm gehöre!? – Er würde sich selber widersprechen. –

ז השתא נמי מרע ליה לדיבוריה דאמר כולה שלי ולדבריכם שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה

7 Auch jetzt widerspricht er sich ja!? – Er sagt: das ganze gehört mir, und nach eurer Auffassung schwöre ich, daß ich [Besitzrecht] daran habe, und zwar habe ich daran nicht weniger als die Hälfte. –

ח וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד שבועה זו למה אמר ר' יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא

8 Wozu ist, wo der eine dasteht und daran hält und der andere dasteht und daran hält, der Schwur überhaupt nötig? R. Joḥanan erwiderte: Dieser Schwur ist eine Verordnung der Weisen, damit nicht jemand das Gewand seines Nächsten anfasse und sage, es gehöre ihm. –

ט ונימא מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא

9 Sollte man doch sagen: wenn er hinsichtlich eines Geldbetrages verdächtig ist, sei er auch hinsichtlich des Schwures verdächtig!? –

י לא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא דאי לא תימא הכי האי דאמר רחמנא מודה מקצת הטענה ישבע נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

10 Wir sagen nicht: wenn jemand hinsichtlich eines Geldbetrages verdächtig ist, sei er auch hinsichtlich des Schwures verdächtig. Wieso sagt der Allbarmherzige, wenn dem nicht so wäre, daß, wenn jemand einen Teil der Forderung eingesteht, er schwören müsse, man sollte doch sagen, wenn er hinsichtlich eines Geldbetrages verdächtig ist, sei er auch hinsichtlich des Schwures verdächtig!? –

יא התם אשתמוטי קא משתמיט ליה כדרבה

11 In diesem Falle sucht er nur einen Aufschub, nach der Erklärung Rabbas.

יב תדע דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות

12 Dies ist auch zu beweisen, denn R. Idi b. Abin sagte im Namen R. Ḥisdas, wer ein Darlehen abgeleugnet hat, sei als Zeuge zulässig, und wer ein Depositum abgeleugnet hat, sei als Zeuge unzulässig. –

יג אלא הא דתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

13 Wieso lehrte nun Rami b. Ḥama, daß bei den vier Hütern, dem unentgeltlichen Hüter, dem Entleiher, dem Lohnhüter und dem Mieter, [dieses Gesetz] Anwendung finde, wenn sie einen Teil leugnen und einen Teil eingestehen, man sollte doch sagen, wenn sie hinsichtlich eines Geldbetrages verdächtig sind, seien sie auch hinsichtlich des Schwures verdächtig!? –

יד התם נמי אשתמוטי קא משתמיט סבר משכחנא לגנב ותפיסנא ליה א"נ משכחנא ליה באגם ומייתינא ליה

14 In diesem Falle sucht er ebenfalls einen Aufschub, denn er denkt, er werde den Dieb entdecken oder [das verlorene Vieh] auf der Weide finden und es ihm wiederbringen. –

טו אי הכי הכופר בפקדון אמאי פסול לעדות נימא אשתמוטי קא משתמיט סבר עד דבחשנא ומשכחנא ליה

15 Wieso ist demnach, wer ein Depositum ableugnet, als Zeuge unzulässig, man sollte doch sagen, er wollte nur einen Aufschub haben, denn er denkt, er werde es suchen und finden!? –

טז כי אמרינן הכופר בפקדון פסול לעדות כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתיה והוה ידע א"נ דהוה נקיט ליה בידיה

16 Die Lehre, wer ein Depositum ableugnet, sei als Zeuge unzulässig, bezieht sich auf den Fall, wenn Zeugen kommen und bekunden, daß um diese Zeit das Depositum in seinem Hause war und er es gewußt, oder daß er es in der Hand hatte. –

יז אלא הא דאמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

17 Wieso sagte R. Hona, daß man ihm einen Schwur auferlege, ob es sich nicht in seinem Besitze befinde, man sollte doch sagen, wenn er hinsichtlich eines Geldbetrages verdächtig ist, sei er auch hinsichtlich des Schwures verdächtig!? –

יח התם נמי מורה ואמר דמי קא יהבנא ליה

18 Hierbei erlaubt er sich dies, da er den Preis ersetzen will.

יט אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא קא עבר על לאו (שמות כ, יג) דלא תחמוד

19 R. Aḥa aus Diphte sprach zu Rabina: Er begeht ja das Verbot:du sollst nicht gelüsten!? –

כ לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו

20 Darunter verstehen die Leute das Gelüsten ohne Ersatzleistung. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel